חופשייה
הקורונה הזו כבדה עלי...באמת. מניחה שעל כולכם. אני מנסה להאחז באופטימיות בכל דרך אפשרית. מנסה שלא לחשוב על תאריך יעד ליציאה לחופשי, ומבינה שמחשבות על תאריך היעד מחלישות אותי ולא מקדמות. אני משתדלת לקחת כל יום כמו שהוא. בלי לחשוב רחוק. בלי לתכנן (טוב חוץ מהזמנת קניות שתגיע מתישהו
ב -2020 לפחות)
חג הפסח מתקרב בצעדי ענק. זה יהיה חג מוזר. רגילה לארח, לערוך שולחן יפה, ולהיות יחד עם המשפחה. זה לא יהיה השנה, או יהיה באופן חסר. זה יהיה סדר בלי הסבתות שמסוגרות בביתן. בלי הבן הגדול שכבר לא גר בבית. ככה, בהרכב משפחתי מצומצם אנחנו וה- zoom.
בעבר, לפני החג, היו משדרים בטלוויזיה ללא הפסקה פרסומות על כל מה שאנחנו פשוט חייבים לקנות. בחנויות היתה מתקפת מבצעים לאמיצים בלבד והשיחות כולן עסקו בניקיונות פסח. ואני, הייתי משתדלת לסנן את כל רעשי הרקע ולזכור שכבר יצאנו מעבדות לחירות.
היום, אני עסוקה יותר במאה מטר...יוצאת רק כשחייבת וממש במינימום. רואה את ההתגייסות מסביב ואת האנשים במיטבם, גם את אלה שפחות (מנסה להבין גם אותם). יודעת שהתקופה הזו מוציאה מכל אחד דברים שונים. ובעיקר מבינה שהפחד הוא באמת האוייב הכי גדול שלנו. יותר גרוע מהוירוס עצמו.
אין מה לומר, הוירוס הזה רע. פשוט רע. חזק על חלשים. מנתק אותנו מההורים שלנו ומהאינסטינקט הכי חשוב להיות שם עבורם בפיזי. לחבק,לנשק, לבקר. עכשיו הכל מ ר ח ו ק !
ונחזור לחג...כי הרי בפסח אנחנו חוגגים את היציאה מעבדות לחירות! חגיגה של יציאה משעבוד ואפילה לאור גדול, המהולה באומץ, אמונה וניסים. יציאת מצרים מגלמת בתוכה כוח של עם שלם והתגלות אלוהית שגורמת לנו להתגעגע לניסים גלויים בעולמנו. אז אלוהים, אני פונה אלייך בפניה אישית- תעשה לנו נס. לכלל האנושות. בדיוק כפי שוירוס הסארס נעלם בעודנו מחפשים לו חיסון אני בטוחה שאתה יכול לסדר לנו גם את העניין הזה...
בעצם, זו התקופה הכי יפה בשנה. עם ריחות הפריחה והאביב המתפרץ מכל עבר, ודווקא עכשיו אנחנו תקועים בבית. זה מזכיר לנו, כעת יותר מתמיד, שמהות החג היא בהתעוררות, לידה מחדש, מרחבים פתוחים ובעיקר בחירות, בחופש. את כל זה אפשר לעשות גם כשאנחנו בבית. אני מזכירה לעצמי שאני יכולה להיות חופשייה גם בדלת אמותיי. המחשבה שלי יכולה לבחור במה להתמקד, מה לראות, מה לשמוע, לאן יילכו המחשבות שלי, במה תתמקד התקווה שלי ואיך אני רואה את סוף המשבר.
בכל פסח אני חושבת על החמץ בחיינו. יודעת שאנחנו עבדים שלו כבר מזמן. אנחנו מתנהלים ביום יום ממקום של ח-חייב מ-מוכרח צ-צריך. חג הפסח מזמן לנו בכל שנה נקודת זמן שבה אפשר להביט בעין בוחנת על חיינו, התבוננות עמוקה כנה ואמיתית. זו הזדמנות פז לממש את השאיפה העמוקה שלנו ולשחרר את המיותר, הזדמנות לעשות סדר ולצאת לחופשי. השנה קיבלנו זמן נוסף, כפוי אולי, לעשות זאת לעומק.
בהיבט האישי, פסח מאפשר לי לחשוב מחדש על כל הדברים שאני חייבת/ מוכרחה/ צריכה/ לעשות כי כך מצופה ממני או מתוקף תפקידי בעולם הזה, בכל הכובעים השונים שאני חובשת. אני מבינה שיש דברים שאני חייבת לעשות כי הם חיוניים לאיכות חיי וחיי משפחתי, אך יש לא מעט דברים שמסתבר שאני כבר לא חייבת. ואולי הכי חשוב, אני לא חייבת לאחרים אלא בראש וראשונה לעצמי.
אני מבינה שאני ממש לא צריכה לעשות הכל בעצמי, או לא צריכה לעשות הכל בכלל ואין בכך שום פיחות במעמדי או ערעור על יכולותיי. אני לא צריכה לדעת הכל, וזה לגמרי בסדר. מה שאני לא יודעת אני משתדלת ללמוד, כל יום משהו חדש.
אני לא מוכרחה לקנות שום דבר, גם אם הוא "במבצע", אלא אם אני רוצה. לפעמים, עם יד הלב, מסתבר אחר כך שטעיתי וזה מיותר ואז, אני ממש לא צריכה לכעוס על עצמי, אלא פשוט לקבל את היותי אנושית. אני כן חייבת, מוכרחה וצריכה לשאוף להיות שלמה עם עצמי, וזו משימה כל כך חשובה, עבודת מודעות בלתי פוסקת, כל יום מחדש.
ברור לי כי "אנחנו בני האדם, אדוני הזמן החולף ומשרתיו" (מקור לא ידוע). לכן אני משתדלת שלא להיות עבד של הזמן, לא לרוץ אחרי הזנב שלי, אלא ללמוד לנצל את הזמן לטובתי. לפעמים אני מצליחה ולפעמים פחות, מודה ומתוודה.
בפסח אני עושה ביעור חמץ בחיי, מבינה שוב מחדש (אני פשוט שוכחת לפעמים), שאני צריכה מעט מאוד כדי להיות מאושרת. בעיקר אני צריכה להיות חופשייה מכל עבדות שהיא. חופשייה ללמוד ולהתפתח, להתפרנס בכבוד, ליהנות מעבודתי, לחלום ולממש חלומות, פשוט חופשייה להיות.
זה מה שהכי הייתי רוצה עכשיו. עבורי ועבור כולנו.
יוצאים מעבדות לחירות, כל פעם מחדש.
אורנה וידאל – טארוט ונומרולוגיה. ייעוץ והכוונה, קורסים וערבי נשים. 050-8802801
כל הזכויות שמורות.