ברלין ונער המטבעות.
נסעתי לברלין. זמן רב דחיתי את הנסיעה לעיר הזו אבל בסופו של דבר הגעתי אליה. אין מה לומר, ברלין יפהפייה. עיר שמערבה נבנה מחדש אחרי המלחמה ומזרחה לאחר נפילת חומת ברלין.
יש בה הכול. גורדי שחקים וקניונים, מוזיאונים ומקומות בילוי מדהימים. זהו גן עדן אירופאי אליו זורמים מכל קצוות תבל. גרמניה שתמיד חסרה ידיים עובדות, מקבלת את כולם בזרועות פתוחות. בכל מקום תפגשו אנשים אדיבים ומנומסים, ביניהם כאלו שהפכו את ברלין לביתם.
בחנות אחת פגשתי מוכר הולנדי צעיר. הוא למד תיירות בהולנד, ובסופו של דבר הגיע לברלין. כבר שמונה שנים שהוא שם וממש לא חושב לחזור. הדיור זול, הפרנסה מצויה והחיים טובים.
במקום אחר פגשתי בחורה יוונייה, שברחה מהאבטלה ביוון והגיעה לברלין. שאלתי אותה: "איך מסתדרים עם השפה?" והיא ענתה: "חצי שנה בקורס אינטנסיבי ואת דוברת גרמנית מעולה". טוב אז גם הבעיה הזו נפתרה.
ויש אותנו, התיירים מישראל שמטיילים בעיר היפה הזו, עוברים בשער ברנדנבורג וברייכסטאג בטבעיות, למרות המטען ההיסטורי, ועוד ישראלים רבים שהפכו את ברלין לביתם. הם עובדים, גרים וחיים בברלין. עברית נשמעת בכל פינה. ובכל זאת, זה לא אותו דבר, כי מההיסטוריה אי אפשר להתעלם.
כן, ראיתי את יופייה של ברלין ואת הנוחות שהיא מציעה אבל במקביל בתוך כל היופי הזה ראיתי מגפיים של קלגסים צועדים ומצדיעים במועל יד. בתוך הנוחות הזו הרגשתי אנרגיה של פחד, מוות והרס. אנרגיה של מלחמה ושואה.
גילוי נאות, אני בת להורים ניצולי שואה כך שהגעתי לעיר הזו עם מטען משפחתי היסטורי אבל אני מאמינה שמשהו בעיר היפה הזו מכאיב גם לאחרים.
ואני שרואה את העולם דרך קלפי הטארוט, מיד חושבת על נער המטבעות.
נערים בטארוט הם בוסריים למדי, עסוקים בעצמם ובמימוש הפוטנציאל האנושי שלהם תוך כדי למידה והתנסות. הם מלאי כוונות אך ללא עשיה עמוקה ומשמעותית. נער כשמו כן הוא, מנער אחריות. נער המטבעות אוחז את המטבע בסגידה, מרותק אליו. הוא עסוק בצד המעשי של החיים. אין מחשבה לעומק, הוא חי ב"כאן ועכשיו". בכל תחום יתנהל ממקום של כדאיות- כדאי או לא כדאי. תמיד יבדוק מה יוצא לו מזה. הגמול הכספי, הנוחות, החיים הקלים והטובים זה מה שחשוב לו כרגע. הוא שאפתן ויצירתי אך הגישה שלו תגרום לו להפסיד דברים משמעותיים בחייו. אין לו אופק, אין חזון, אין תכנון לטווח ארוך, אין עומק מחשבה ואין ערכים.
זה נכון, החיים לא קלים כאן בארצנו הקטנטונת. בברלין אולי הייאוש יותר נוח, המילקי יותר זול, הדיור בהישג יד והחיים פשוטים יותר. אבל מה נגיד לילדים שלנו? איך נסביר שחזרנו לחיות במקום הזה? יש דברים שהזמן לא מוחק. נער המטבעות מסתכל רק על "סיר הבשר", מתנער מאחריות ולא חושב לטווח הרחוק.
אולי הגיע הזמן לשנות גישה?
לטייל, ולחזור הביתה.
אורנה וידאל – טארוט ונומרולוגיה. ייעוץ והכוונה, קורסים וערבי נשים 050-8802801
כל הזכויות שמורות