בואו נעשה סדר

בואו נעשה סדר.

חג הפסח מתקרב בצעדי ענק. התלמידים כבר יצאו לחופשת הפסח, החנויות עמוסות בקונים ובתוך כל הוורוד הדביק הזה של פרפרים ופריחה אני רואה את הלחץ עולה. יותר ויותר אנשים מבקשים להגיע ולהתייעץ. נכון, חגים זה אווירה כייפית, חיבור משפחתי, חופשה וכל מה שמסביב ,אך למעשה, זו תקופה שיכולה לגרום לתחושת לחץ ועומס.

מזג האוויר השבוע היה גם הוא בבלבול אביבי, אובך ובוץ וסוף סוף הגיע הגשם ששטף את עולמנו. היקום, בדיוק כמונו, עסוק בניקיון פיזי ואנרגטי, ניסיון לשחרר מה שלא מתאים, לא נחוץ, כובל ואינו משרת אותנו יותר. הגיע הזמן לביעור החמץ מחיינו.

אז מה החמץ שלנו? כל המקומות שבהם אנו מרגישים: ח- חייב מ- מוכרח צ- צריך. כשאני חושבת על כל מה שמוכרח, חייב וצריך בחג הזה, זה נראה די מורכב, מורכב אך אפשרי. אז בואו נעשה סדר פסח.

נתחיל ברווקות/ רווקים שחוששים להגיע לארוחה המשפחתית שמא ישאלו אותם ״נו...מתי חתונה? חבר/ חברה יש?״

נמשיך בריבים וויכוחים משפחתיים ״אצל מי נהיה בחג?״ אצל ההורים שלו/ שלה? חשבונאות שלא הייתה מביישת משרד רואי חשבון עולמי.

לא נשכח הורים גרושים שרבים על אירוח הילדים, או צד אחד שמתעלם מקיום ילדיו כל השנה רק שבחג זה עוד יותר קשה, מודגש ובולט.

והכי כואב לי לפגוש סיפורים של לקוחות על ילדים בוגרים שלא דואגים להוריהם המזדקנים. הילדים "מתעופפים" לחופשה וההורים או לפעמים רק הורה בודד, אלמן / אלמנה נשארים לבד. ה"לבד" קשה כל השנה אבל בחגים, זה הכי קשה. ממש משבר האין!

אז מה עושים? מגלים רגישות.

אל תריבו על ארוחת החג. תמצאו פתרון צודק והוגן לשני הצדדים מתוך אהבה וכבוד הדדי. בסופו של דבר זו ארוחה של שעתיים, בה חצי מדינה נוסעת בפקקים לחצי מדינה אחר, לא כדאי בגלל זה להעכיר אוירה ולריב.

דודות יקרות, אל תציקו לדור הצעיר בשאלות מביכות. בבקשה אל תכנסו להם לחיים. אף אחד לא אוהב שמחטטים בענייניו בדריסת רגל גסה. תנהלו שיחות על העבודה, החיים, המצב המדיני ומזג האוויר מבלי להיכנס למקומות רגישים.

הורים גרושים, נכון שנפרדו דרכיכם ואתם כבר לא מסתדרים, הכול מקובל. רק פעם, כשאהבתם והסתדרתם ,הבאתם ילדים לעולם, הקמתם משפחה וזו התחייבות לכל החיים. תשתדלו לנהוג בכבוד כלפי עצמכם וכלפיהם, גם אם לעיתים צד אחד לא מאפשר ומקשה. אל תנהלו מריבות על גבם ועם כל הקושי תראו את טובתם לנגד עינכם.

ואתם ילדים יקרים, כן אתם שכבר הורים לילדים בעצמכם, זכרו שאפשר לדבר על דוגמא ויחס להורים מזריחה עד שקיעה, אך ילדיכם לומדים מהתבוננות במעשיכם. דוגמא אישית, שם מתחיל ומסתיים הכול, "אל תשליכני לעת זקנה"

מוכנים לביעור החמץ מחייכם? תשאירו רק את מה ש- חייב מוכרח וצריך באמת, את הדברים המשמעותיים בחיים. את כל השאר, אפשר לזרוק.

אורנה וידאל – טארוט ונומרולוגיה. ייעוץ והכוונה, קורסים וערבי נשים. 050-8802801

כל הזכויות שמורות.

#חמץ #סובלנות #חייבמוכרחצריך