מעבדות לחירות
בשבוע שעבר דיברנו על החמץ בחיינו. ביעור כל החייב מוכרח וצריך המיותרים והשארת הדברים המשמעותיים לחיינו ולחיי היקרים לנו. ניסינו להבין מה מיצינו (מצה) בחיינו, מה היינו רוצים לזרוק, מה היינו רוצה להשאיר ומה אנו מוכנים לעשות בשביל זה.
רגע לפני שנשב לשולחן הסדר, בואו ננסה לעשות עוד קצת סדר במחשבות, בעיקר אלו הנוגעות למשמעות המרכזית של פסח כחג שבו יצאנו מעבדות לחירות.
נראה כי העיסוק בפסח סובב סביב ביעור החמץ, ליל הסדר, אירוח, קניות, נקיונות, מרור ושאר ירקות כשבעצם, בעיניי לפחות, מהות החג היא דווקא יציאת מצרים והמרדף לחירות.
סיפור יציאת מצרים, העובר מדור לדור, הוא סיפור של אומץ, ניסים ואמונה. מסע של יציאה מאפילה ושעבוד, לגאולה ולאור גדול. סיפור שיש בו כוח והתגלות אלוהית לעם ישראל, כזו שגורמת לנו להתגעגע לנוכחות של ניסים גלויים בחיינו.
אם נעצום את עינינו ונצא למסע בזמן, נראה את בני ישראל בלילה, עם חשש כבד בליבם וצידה קלה לדרך ,יוצאים עם משפחותיהם, זקנים נשים וטף להליכה ארוכה מאוד אל הלא נודע, אל הארץ המובטחת, במדבר, דרך שנמשכה בסופו של דבר ארבעים שנה.
למרות הקשיים בדרך, שחלקם מתועדים בהגדה של פסח ורובם בספר שמות, בסופו של דבר בני ישראל הלכו יחד, עזרו אחד לשני, תמכו, דאגו, חיזקו אחד את השני, עד שהגיעו אל הארץ המובטחת.
גם אנחנו במסע, מסע משפחתי, עולמי, קוסמי. אנחנו בוחרים כיצד יראה המסע וההבנה הזו חיונית, כי האנושות כולה בסופו של דבר, היא אורגניזם אחד גדול, חי ונושם.
כדאי שנשאל את עצמנו -כמה פעמים ביום אנחנו מעודדים את האחר, אומרים מילים טובות, מחזקים, מחבקים ומגלים סבלנות וסובלנות? ובכלל איך נדע שצלחנו את המסע? שהגענו אל הארץ המובטחת?
התשובה לכך טמונה במהות הקשר שיש לנו עם העולם סביבנו, חברים, משפחה ואנשים, כן, גם אנשים אקראיים שאנחנו פוגשים ביום יום, במקומות הכי בסיסיים. אותם אנשים שאיננו מכירים ובכל זאת חייכנו אליהם, אמרנו מילה טובה, השארנו חותם של טוב בעולמם, בעולמנו.
בסופו של דבר, החופש שביציאה ממצרים, הוא לא לעשות כל מה שאני רוצה, אלא החופש לחשוב באופן עצמאי ובכל זאת להבין ולהתחשב באחר. החופש להיות יחיד ומיוחד ובכל זאת חלק מיחידה משפחתית, עולמית, קוסמית אחת.
החופש לבחור בין לעשות טוב או רע, בין לעודד, להכיל ולתמוך ובין להכשיל.
החופש לחיות כפרט עם רצונות משלו ועם זאת לא לשכוח לקבל את רצונות האחר ודעותיו, פשוט לראות את ליבו.
כשתשבו אל השולחן בערב החג, תברכו ותודו על ה-"יש" שאינו מובן מאיליו לעולם, תחבקו את האהובים שלכם כי זו זכות גדולה להיות יחד, וזכרו שמהות חג הפסח היא היציאה לחירות .
חג חירות שמח לכולכם!
אורנה וידאל – טארוט ונומרולוגיה. ייעוץ והכוונה, קורסים וערבי נשים. 050-8802801
כל הזכויות שמורות.