ברוך שעשני אישה.
הסיפור של אסתי וינשטיין ז"ל, לא יוצא לי מהראש. שישה ימים לאחר שנעלמה, נמצאה גופתה ברכב נעול לאחר ששמה קץ לחייה. לקרוביה השאירה פתק בו כתבה: "בעיר זו ילדתי את בנותיי, ובעיר זו מתתי בגלל בנותיי".
אסתי היתה חסידת גור שחזרה בשאלה. היא נולדה למשפחה מכובדת וניהלה בית למופת: נישאה, הביאה ילדים לעולם ואלו הביאו נכדים, הכל למען "תפארת המשפחה" כהגדרתה. חייה היו טראגיים וכך גם סופם. זה היה סיום עצוב לחיים הקשים מהם נמלטה, אל חיים קשים לא פחות אותם חוותה לאחר שילדיה ניתקו איתה כל קשר. היא פשוט איבדה את הרצון לחיות.
אסתי באה מחברה סגורה, מעולם בו יש המון איסורים, אפילו מחשבתיים. אך אם נביט מסביב, נראה נשים רבות כמו אסתי, גם בחברה הפתוחה והחילונית. זו יכולה להיות חברה או שכנה שלך, קולגה במקום העבודה או חברה ללימודים שחווה קשיים במסגרת המשפחתית. זו יכולה להיות כל אישה שלא זוכה לתמיכה ופרגון (בלשון המעטה) מבן הזוג שלה. "האסתי" שאת מכירה, יכולה להיות מישהי שחיה במערכת יחסים בה אין לה גישה לרכוש המשותף ולמרות שהיא עובדת, משכורתה נלקחת ממנה ומוענקת לה במקומה, קצבה זעומה לקיומה. זו יכולה להיות מישהי שבן הזוג שלה שולט בה ומחליט לאן תלך, עם מי תיפגש, מתי תבקר את משפחתה, איך תראה ומה תלבש. זו יכולה להיות כל בחורה שחווה חיזור אלים, אגרסיבי ושתלטני בתחילת מערכת היחסים, וכבר שם צריכה להידלק נורה אדומה. אסתי היא כל אישה הפוגשת ביחס מזלזל, במילים מעליבות, בהקטנה, בהתעלמות, בהערמת קשיים ומכשולים, באלימות שכזו. אסתי היא כל אישה שהחופש נלקח ממנה, החופש לבטא את עצמה, החופש לחשוב, לבחור דרך, החופש להיות!
הספר שכתבה אסתי וינשטיין ז"ל: "עושה כרצונו" מתאר את סיפור חייה ועצם כתיבתו נוגעת בפצעים הפתוחים והכואבים ביותר שלה עד לסוף המר. בעיני, זוהי צוואתה ולכן חשוב וצריך לקרוא אותו.
הסיפור של אסתי מתרחש בכל מקום. כנשים, אל לנו לעמוד מנגד. חובה עלינו לתמוך ולעזור ככל האפשר, במה שאפשר. כשאישה עומדת מולך ואומרת לך: "אולי זה השיעור שלי לסבול את החיים האלה, איתו" תעני לה: ״אולי השיעור שלך הוא להפסיק לסבול, להרים ראש, להבין מהם הכוחות שלך ולנתב אותם למקומות שיעצימו אותך, ולא ישאבו אותך, כמו חור שחור."
לנו כנשים, כאימהות, יש תפקיד חשוב! אנחנו מהוות דוגמא אישית. ההתנהלות שלנו משדרת מסר חשוב לילדינו. עלינו לוודא שבנותינו תהיינה עצמאיות, חופשיות, חזקות, משכילות ולעולם לא תלויות בבן הזוג שלהן. שבנינו ילמדו לכבד את האישה בחייהם, ליצור זוגיות שאין בה כוחניות ושליטה אלא כבוד וקבלה.
אנו יכולות וצריכות להילחם, להשפיע ולשנות את העולם, נתחיל היכן שאפשר, ושלא יגידו לנו אחרת.
לזכרה, אנא קראו. ניתן למצוא את הספר בקישור:
https://drive.google.com/file/d/0B60noAqtW8eZamJrV1M2eDJuSlBMNWNMT3RGM3RvdDQ3c0JB/view?pref=2&pli=1
אורנה וידאל – טארוט ונומרולוגיה. ייעוץ והכוונה, קורסים וערבי נשים. 050-8802801
כל הזכויות שמורות.