דִיסוֹנַנְס
השבוע מבחינתי, נמתחו גבולות הרגש האנושי. הוזמנתי לחתונה שאליה מאוד רציתי ללכת, ובבוקר אותו היום, להבדיל אלפי הבדלות, קיבלתי הודעה מצערת על לוויה, שגם אליה רציתי להגיע. שני האירועים הכל-כך שונים הללו התקיימו בהפרש של כמה שעות אחד מן השני. חיים שהסתיימו מול חיים זוגיים שמתחילים. עצב ובכי מול שמחה, אושר וחגיגות של אהבה. ההבדל בין האירועים זעק לשמיים, הוא היה מהותי וצורם כל כך, ממש דיסוננס.
בעולם המוזיקה, דיסוננס הוא שילוב תווים היוצר מצב דיס-הרמוני הצורם לאוזן שלנו. השאיפה שלנו בחיים היא תמיד להגיע לקונסוננס – לעבור ממצב לא הרמוני למצב הרמוני מאוזן, או אם תרצו ממצב של צלילים צורמים לצלילים המשלימים זה את זה בצורה הרמונית ומושלמת.
אז מה עושים? שני האירועים חשובים והאנשים המעורבים בהם יקרים מאוד לליבי. קול ההיגיון אמר כי יש לוותר על אחד מהם. תוך כדי השיח הפנימי, התחלף קול ההיגיון הנוקשה בקול אחר וגמיש, קול הלב שהסתנן אט אט אל המחשבות שלי.
המחשבה שמנחה אותי בחיים, ולאורה אני משתדלת ללכת היא שיש לכבד את האנשים סביבי ולהקדיש את אותה תשומת לב לשמחות ולעצב בחייהם. פעמים רבות תראו אנשים רצים ללוויות או לביקור חולים בבתי חולים אך אין להם זמן להיפגש ולבקר בזמנים טובים. משהו בטבע האנושי שלנו מזדעק כשקורה אירוע קשה ועצוב. אנחנו מתגייסים במהירות במלוא כוחנו אל עולם הצער והעצב. דווקא בימים טובים ושמחים, אנו נוטים ליפול לידיה הלופתות של השגרה וטובעים בה. בעצם, אין לנו זמן לדברים הטובים והמשמחים שבחיים.
החלטתי שאם אין התנגשות בזמנים, זו התנסות שעלי לעבור ולצלוח. מבחינה לוגיסטית זו הייתה התארגנות לא פשוטה. המיקום בין שני האירועים היה מרוחק אך כשהלב רוצה אי אפשר לעצור אותו, ומה שעושים מאהבה, חייב להצליח. וכך החלטתי לנסוע ללוויה, לכבד, לחבק ולנחם.
הלוויה הסתיימה בשעות הערב המוקדמות. בשעות שנותרו עד לחתונה וכדי להקל על המעבר החד הייתי חייבת לאוורר את הנפש, לשנות את מראות היום שנצרבו בתודעה, להחליף מראה עיניים אחד באחר, להזין את המוח בנתונים שונים לחלוטין. וכך, לאחר שיטוט סתמי בחנויות, קפה טוב ומנוחה מתלאות היום, נמצא גם פתרון יצירתי לבעיית החלפת הבגדים. כשהגיעה השעה שמונה התייצבתי באולם האירועים כחדשה. החתונה הייתה מרגשת וליבי התמלא עד גדותיו בשמחה. סיום מושלם ליום בלתי רגיל.
אל תטעו לרגע, היום הזה יצר אצלי דיסוננס מחשבתי, סתירה חדה, וקונפליקט עמוק. היה לי מורכב וקשה עד מאוד לעבור ממצב אחד לאחר. אולצתי לשנות את התדר הרגשי - מחשבתי מקצה אל קצה תוך כמה שעות.
איך משנים את התדר? התשובה טמונה בהבנה כי המחשבות שלנו מגדירות אותנו, את המהות שלנו, את המעשים שלנו ואת המציאות שלנו, על כל זה, רק אנחנו אחראים. מה שניצור זה מה שנקבל / נהיה. ההחלטה לדבוק בטוב, לצאת מעצב לשמחה, לסיים את היום במראות משמחים ובאושר זו הדרך לאפשר את הסתגלות האדם לחוסר ההרמוניה אליו הוא נקלע. העולם הוא כאוטי מיסודו. השאיפה שלנו תמיד תהיה לחיות בהרמוניה ובדרך נלמד לנווט בעולם הדיס-הרמוני, נלמד לחיות עם הדיסוננס בשלום. אירועים קשים תמיד יהיו חלק מחיינו וגם אם לעיתים זו נראית משימה בלתי אפשרית, אסור לנו לוותר. תמיד להתעקש לבחור בטוב.
מה שלא תהיה...תהיה ב/טוב.
אורנה וידאל – טארוט ונומרולוגיה. ייעוץ והכוונה, קורסים וערבי נשים. 050-8802801
כל הזכויות שמורות.