משפחה מאוזנת
ביום ראשון ה– 26 לפברואר נחגוג את יום המשפחה המעניק מקום אוהב ומכבד למשפחות שונות בהרכבים שונים. משפחה זו אהבה, ואהבה היא נתינה אז איך שומרים על איזון?
המשפחה שלנו היא מקור הכוח שלנו, הבית הרוחני, המקום שאמור להעניק לנו תמיכה והגנה. כהורים אנו מנסים להעניק לילדינו את הטוב ביותר שאפשר. הנתינה הזו גובה מאתנו כוחות עצומים, רגשיים ופיזיים, ובמקביל מעוררת קונפליקט פנימי.
מאחר ומרבית לקוחותיי/ תלמידיי הן נשים הטור הזה יבטא את קולן. נשים רבות לא מצליחות למצוא את המקום המאוזן בחייהן בכל הנוגע לטיפול במשפחה. הן מוותרות על קריירה או קידום תובעני משיקולים אישיים ומשפחתיים שונים. אני פוגשת אימהות שעם לחץ ההתארגנות מוקדם בבוקר, לא מצליחות למצוא רגע קטן לעצמן כדי לשתות או לאכול דבר מה לפני שהן ממהרות ליעד הבא. (היו בטוחים כי הכריכים של ילדיהם, אותם שלחו לבית הספר, יהיו מלאים בכל טוב). נשים שלא מעזות לקחת לעצמן כמה שעות חופש פעם פעמיים בשבוע בשעות הערב כדי לעשות משהו כייפי, שהוא רק שלהן. (אך לא יוותרו על חוגים לילדיהם). אלו שכבר עשו צעד לקראת עצמן נתקפות לא אחת בייסורי מצפון.
הנתינה חסרת הגבולות הזו אינה אופיינית רק לאימהות הצעירות אלא גם לאימהות הדור השני -הסבתות, שממשיכות להעניק ולתת בלי הבחנה. עוזרות בכל, לוקחות חלק פעיל ומרכזי בטיפול הנכדים. מבשלות, אוספות מהגן ומבית הספר ולעיתים משמשות כהורה נוסף.
אין ויכוח שהנתינה עוזרת למקבל ולא פחות לנותן כי היא מכניסה גם אותו למעגל של קבלה. אנחנו נותנים והיקום מפצה אותנו. רוצים לקבל, קודם תנו. במקביל, הנתינה הנהדרת הזו שבאה מאהבה, מעלה לא מעט קונפליקטים ותהיות- עד מתי? והיכן עובר הגבול?
המילה נ ת נ היא מילה מעניינת, מילה שהיא פֶלִינדְרום - ניתן לקרוא אותה באופן זהה מההתחלה לסוף, ומהסוף להתחלה והיא לא תשתנה. אבל, וכאן יש אבל גדול, נתינה בכיוון אחד משנה את הכל!
כשאנו נותנים ללא גבולות, אנו מתרוקנים. תחשבו על נתינה כמו על עוגה של מעשים וגם של אנרגיה. כל מעשה שלנו הוא פרוסת עוגה ולבסוף, העוגה מסתיימת. כשאנו לא מעניקים לעצמנו, לא מקבלים או מאפשרים לאחרים להעניק לנו המצברים שלנו מתרוקנים. את המקום הריק ימלאו די מהר תחושות של תסכול, כעס, חוסר סיפוק, תחושת חוסר הערכה מצד הסביבה על ההשתדלות והמאמצים שלנו, ובעיקר תחושה שהפכנו להיות – המובן מאיליו.
בעולם קלפי הטארוט קלף שישה מטבעות מלמד אותנו שיעור חשוב בנושא הנתינה. שש הוא מספר המבטא איזון והרמוניה. האיש המעניק מחזיק מאזניים ומעניק במשורה לאדם בגלימה הצהובה. מדוע דווקא לו? האדם בגלימה התכולה גם מושיט את ידו. התשובה טמונה בכיסו של האדם בגלימת התכלת- שאינו ריק ומבצבץ ממנו דבר מה אדום. כלומר הנתינה שלנו צריכה להיות מדויקת. לא נעניק מזמננו, כוחנו, כספנו לכל מי שיבקש גם אם יש לו מקום מיוחד בליבנו. נעניק לאדם הזקוק לכך ביותר: לתת למי שצריך, כמה שצריך, כשצריך! נעניק בצורה מאוזנת שאינה מכבידה עלינו, לא גורמת לנו להתחשבן אח"כ עם עצמנו ועם אחרים, ובעיקר אינה מכבידה על המקבל. רוצים ויכולים לתת, תנו בלב אוהב ופתוח מבלי לחשוב על התמורה. רוצים לתת אך מתקשים בכל זאת שלא לחוש תסכול, בחרו במה אתם יכולים לעזור וכמה אתם מוכנים להשקיע בכך. נשקול מה דחוף, מה חשוב, ומה אף אחד אחר לא יכול לעשות במקומנו. סדרי עדיפות נכונים ימנעו תסכול ויביאו סיפוק.
נתינה, רק במינון הנכון, לנו ולאהובים שלנו.
יום משפחה שמח.
אורנה וידאל – טארוט ונומרולוגיה. ייעוץ והכוונה, קורסים וערבי נשים 050-8802801
כל הזכויות שמורות.