אמון
הוא שברירי ועדין. אי אפשר לגעת בו אך יודעים שהוא קיים. יודעים גם כשהוא איננו. לפעמים קל לנו לתת אמון בסובבים אותנו, ולעיתים קשה כל כך. להחזיר אמון שהופר, זה כמעט בלתי אפשרי ומורכב עד מאוד.
מקרה שאירע השבוע גרם לי לחשוב על הדרך שבה אנו מתנהלים בעולם. סיימתי לערוך את הקניות בסופרמרקט ובדרכי להחזיר את העגלה למקומה, התקרבה אל טור העגלות אישה צעירה. הצעתי לה שתיקח את העגלה, ואני אקח את המטבע שבידה. כשהיא תסיים את קניותיה, המטבע שהוכנס על ידי למנעול, יהיה כמובן שלה. לשיחה שהגיעה בעקבות הצעתי, לא הייתי מוכנה. מה שהיה נראה לי כעניין פשוט וברור מאיליו, התברר כעולם ומלואו עבורה. היא החלה לתחקר אותי ולתהות האם יש שם מטבע או אולי משהו אחר? האם לדעתי המטבע ייצא או שאולי יתקע, והיא תישאר בלעדיו, לאחר שנתנה לי את שלה. ניסיתי להסביר אך הבנתי שאין סיכוי שאשכנע אותה לבטוח בי. החזרתי את העגלה, שלפתי את המטבע והיא לקחה את העגלה אחרי.
בדרכי לרכב, חשבתי על מה שהתרחש כמטפורה לחיים: עגלת סופר וחמישה שקלים. האישה האקראית הזו שפגשתי, לא הייתה מסוגלת לתת אמון ברמה הפשוטה ביותר. לא היה מדובר על סכום כספי עצום אלא על חמישה שקלים, שבמקרה הגרוע ביותר, הייתה מפסידה. בל נטעה, הכסף הוא רק המעטפת החיצונית. עלתה בי ההבנה שהאישה הזו למרבה הצער, מסתובבת בעולם בחשדנות אין קץ, בחוסר יכולת לבטוח באיש. ייתכן והתנהלותה היא תוצאה של משברי אמון שחוותה בעולמה האישי, אינני יודעת, אינני שופטת, פשוט היה לי עצוב שכך הם פני הדברים.
מעילה באמון שלנו מצד הסובבים אותנו יכולה להתרחש במישורים שונים. במישור הכלכלי- הענקנו למישהו עזרה כלכלית ולא עמד בהתחייבויותיו והחזיר את חובו. במישור הזוגי- הסתרה ושקרים במערכת הזוגית. במישור החברתי- מול החברים שלנו והתנהגותם עם הסודות שלנו וגם במישור המקצועי - כנותני/מקבלי שירות, מול קולגות שלנו וכו'..
מעילה באמון מתרחשת כשאנו בוטחים באדם שמולנו, מצפים ממנו לתגובה או התנהגות מסוימת. אנו חושבים שאנחנו מכירים אותו ויודעים בדיוק למה לצפות. בדיוק ברגע הזה, כשהכל נראה ברור ובטוח, הוא מאכזב אותנו והמציאות טופחת על פנינו. אנחנו מבינים שהיינו נאיביים, מרגישים קצת מטופשים, חשים שהבדיחה על חשבוננו.
בקלפי הטארוט, קלף שבע חרבות יבטא את כל ההיבטים הבלתי מוסריים הקשורים באמון: גניבת דעת, מעילה באמון, הונאה, הסתרה, בגידה וכו'. האדם בקלף גונב את החרבות (המייצגות את הצד המנטאלי שבנו) מאחר והוא לא מאמין בעצמו וביכולותיו. ההערכה העצמית הנמוכה שלו מביאה אותו למקום שבו הוא מועל באמון שלנו.
לרוב אנחנו קולטים אנשים נכון, מרגישים אותם מהרגע הראשון. אנחנו קולטים ניואנסים בהתנהגות ברמה זו או אחרת. באופן אישי יכולה לומר שאני מרגישה את התדר האנרגטי של האדם מולי ומיד חשה אי נוחות או קרבה עצומה. במקביל אני משתדלת לתת אמון באנשים ולהעניק להם הזדמנות להוכיח שהם ראויים לכך. ובכל זאת, עם יד על הלב, זה קורה לכולנו. זה קורה כשאנו נאלצים, מסיבות שונות, להתעלם מנורות האזהרה ולהמשיך הלאה.
כשאנשים מאכזבים אותנו, מועלים באמוננו, אנו נדרשים לחשב את צעדינו. אז מה עושים? התשובה מורכבת מאוד ותלויה במצב ובחומרת המעשה. תמיד נשקול רווח מול הפסד, ובעיקר נבדוק מי האדם שנמצא מולנו. לעיתים ניתן אמון מחדש, והדבר יתברר כנכון וצודק. ולעיתים, את הנעשה אין להשיב, זה פשוט בלתי אפשרי.
אנשים יכולים להתגלות כחוף מבטחים או כאכזבה אחת גדולה, אך עדיין אני מעדיפה לתת "חמישה שקלים" מבלי לבדוק אם אוכל להשתמש בהם אחר כך. זוהי לא אמונה עיוורת אלא בחירה להתנהל ממקום של אמון, לא בגלל שלא "עקצו" אותי, או אכזבו אותי מעולם, אלא מהסיבה הפשוטה שכל כך הרבה אנשים שאני פוגשת ראויים לאמון. ואלו שלא? כבר ימצאו את דרכם החוצה מחיי. זו בחירה והחלטה מודעת, לשדר ליקום, שאני והוא, באמונה שלמה.
אורנה וידאל – טארוט ונומרולוגיה. ייעוץ והכוונה, קורסים וערבי נשים. 050-8802801
כל הזכויות שמורות.