להפליג במחשבות
השבוע נזכרתי באחד הדברים שכתב לאו צה, מגדולי הפילוסופים הסיניים, סופר ומייסד תורת הטאו. הדברים שכתב מסכמים את תחושת אי השקט המאפיינת רבים מאתנו בתקופה זו במיוחד. אולי זה החום המעיק, הקיץ הדביק, הילדים בחופשה. אולי עוד לא נסעתם לחופשה ואולי שבתם ממנה, גופכם כאן וליבכם נותר רחוק, אי שם. אז איך משיגים שקט נפשי ושביעות רצון?
השבוע פגשתי אישה מעניינת. חוכמת החיים וניסיונה העצום מלמדים אותי בכל מפגש שלנו. בעבר התייעצה איתי בנוגע לחופשה שרצתה לצאת אליה -הפלגה באניית פאר. זה היה חלום בלתי מושג מבחינתה מאחר וחששה מהים. בפגישתנו האחרונה היא הודיעה לי שהחליטה לנסות, אחרת תחושת ההחמצה לא תניח לה וחוסר השקט רק יגבר.
היא נסעה, וחזרה מאושרת. הרגישה מצוין, נהנתה מהנופים ומכל מה שהעולם הציע לה. מכל מה שסיפרה בהתלהבות של ילדה, משפט אחד נותר בראשי. היא תיארה זוג אנשים שצדו את עינה, שנראו כעוסים וזעופי פנים כל הזמן. "איך אפשר להסתובב עם פרצוף כועס במקום יפה שכזה"? היא שאלה בחיוך.
מיד חשבתי על לאו צה והמשפט שכתב :"היה מרוצה ממה שיש לך, שמח עם הדברים כפי שהם. כשתבין שדבר אינו חסר, העולם כולו, יהיה שלך."
"Be content with what you have; rejoice in the way things are. When you realize there is nothing lacking, the whole world belongs to you". Lao Tzu
חוסר השקט נובע מחוסר שביעות הרצון שלנו מחיינו, ממקום העבודה, מבן/בת הזוג. לפעמים מקורו בחוסר יכולתנו להשיג ולממש את רצוננו, לעיתים הוא עולה כשאנו נמצאים במצב מסוים שלא תואם את ציפיותינו. ולעיתים, היינו רוצים בכלל להיות במקום אחר או בחיים אחרים ואיננו יכולים מסיבות שונות ומגוונות.
וכמו בתגובת שרשרת עברנו מחוסר שביעות רצון לתחושת תסכול מתגברת. נראה שהכל מעיק עלינו ושום דבר אינו כפי שרצינו או חלמנו. "זה לא מה שציפיתי שיהיה בחיי" אמרה לי מיועצת אחרת בעבר, "בכלל לא הסכמתי על העסקה הזו בגלגול הזה".
האמת היא שאולי אנו לא מסכימים עם נתוני הפתיחה או המצב הקיים בחיינו אך עלינו להבין כי הנשמה שלנו בחרה בדרך הזו, בחוזה הנשמתי הזה ובהתנסויות המלוות אותו. אנו מוצאים את עצמנו בועטים במצב הקיים שעלול להיות קשה ומורכב, ולפעמים, אנו כל כך שקועים עד צוואר בתדר הזה שגם אם הטוב יכה בנו בפנים, לא נראה אותו כלל. כל האנרגיה שלנו מתמקדת במחשבות של חוסר וכך אנו שוקעים עוד יותר בביצה הטובענית של חוסר שביעות הרצון.
מסתבר, שאפשר לשהות במקום הכי נפלא בעולם ועדיין להיות זעופי פנים וכעוסים. נדמה שתמיד אפשר למצוא סיבה לכעוס בגללה. אך בכל מצב, גם אם אינו תואם את ציפיותינו, כדאי לנסות ולמצוא את הטוב. כדאי להודות ולהעריך את ה-"יש", כי ההודייה על כל מה שאינו מובן מאיליו לעולם, מסלקת את הפחד, התסכול והכעס.
ולפעמים אנחנו פשוט רוצים לשחרר קיטור ולהתלונן, כי כמה אפשר להחזיק בבטן? אם כך, כדאי שננקוט בגישה הבודהיסטית לאומללות/סבל. נכוון שעון ל-5 דקות ובזמן הזה, ורק בזמן המיועד לכך, נאוורר את הרגשות, נתרגז, נתבכיין ,נקטר וכשהשעון יצלצל נמשיך הלאה, נראה את העולם מזווית אחרת. נכון, זה כלל לא פשוט ודורש עבודת מודעות בלתי פוסקת, שבה אנו לוקחים אחריות על המחשבות והרגשות שלנו.
אליזבת גילברט כתבה בספרה "לאכול, להתפלל, לאהוב" : "אני אפסיק להיות נמל הבית של מחשבות לא בריאות. בכל פעם שעולה בי מחשבה מדכדכת... נמל הבית הצטייר בעיני כחוף מבטחים, שער כניסה...הנמל של מוחי הוא מפרץ פתוח, הוא נקודת הגישה היחידה לאי של העצמי שלי... ומעכשיו - הפיצו את הבשורה לכל כנפי תבל - אישורי כניסה לנמל ניתנים על פי חוקים הרבה יותר נוקשים...להבא אסור לכם להביא לאי הזה את המחשבות הקשות והפוגעות שלכם. זהו נמל רוגע, השער לאי נהדר וגאה שמתחיל רק עכשיו לטפח את השלווה שבו. אם תוכלו לציית לחוקים החדשים, מחשבותיי היקרות, תתקבלו בשמחה במוח שלי. ואם לא, אשלח אתכן כלעומת שבאתן. זאת המשימה שעומדת בפניי, והיא לא תיגמר לעולם."
אורנה וידאל – טארוט ונומרולוגיה. ייעוץ והכוונה, קורסים וערבי נשים. 050-8802801
כל הזכויות שמורות.